החלטה בתיק עב"ל 22474-08-12

השופט אילן איטח

1.     בפני בקשת המערער לתיקון הודעת הערעור.

הרקע לבקשה

2.      המערער, יליד 1953, נפגע בתאונות עבודה: בשנת 1998 ובשנת 1999 בגין תאונות אלה אוחדה הנכות ונקבעה לשיעור של 35% נכות, ונוספת בשנת 2004 ובגינה נקבעה לו בסופו של דבר 47.8% נכות יציבה. בחודש 5/05 אושר למערער להוון חלק מגמלתו. בקשה נוספת להיוון מחודש 3/11 נדחתה.

3.      על רקע זה פנה המערער לבית הדין האזורי ותבע לאשר לו את ההיוון הנוסף וכן עתר לחייב את המשיב (להלן - המוסד) לשלם לו קצבה מיוחדת לתקופה שלפני יום 1.6.09. המוסד טען כי דחיית ההיוון נעשתה משיקולים עניניים וכי מאחר ולמערער לא היתה נכות צמיתה בשיעור של 75% כנדרש בסעיף 112 ל חוק הביטוח הלאומי [ נוסח משולב], התשנ"ה - 1995 (להלן - החוק) הוא אינו זכאי לקצבה המיוחדת.

4.      בית הדין האזורי דחה את תביעתו של המערער.  בית הדין קבע כי בעניין ההיוון לא נפל כל פגם בשיקול הדעת של המוסד המצדיק התערבותו, אך המליץ למוסד לשקול להעלות את שיעור ההיוון. בעניין הפרשי הקצבה המיוחדת נקבע לא ניתן על פי החוק לקבל הפרשי קצבה מיוחדת לתקופה שבה לא היו למערער 75% נכות צמיתה.

5.      על פסק דין זה הגיש המערער, אשר לא היה מיוצג באותה העת, את הערעור שבכותרת.

6.      ביום 8.5.13 התקיים בפני דיון קדם בערעור , במסגרתו, בין היתר, הגיעו הצדדים להסכמה בנוגע לסוגיית ההיוון ולפיכך נמחקה סוגיה זו מהודעת הערעור. בנוסף הודיע עו"ד יוסי ביטון, ששימש כמלווה של המערער בדיון, כי יטול על עצמו את ייצוג המערער וישקול להגיש בקשה לתיקון הודעת הערעור בכל הנוגע לקצבה המיוחדת.

הבקשה וטענות הצדדים

7.   ביום 5.6.13 הגיש המערער את הבקשה שלפני לתיקון הודעת הערעור בכל הנוגע לקצבה המיוחדת. התיקון מכוון לפירוש שיש ליתן לסעיף 112 לחוק ולאופן יישומו מקום בו נקבעות שתי נכויות שלא צורפו. לטענת המערער פרשנות בית הדין האזורי לפיה זכאות נכה עבודה לקבלת קצבה מיוחדת קמה רק במצב בו קבועה לו נכות יציבה בשיעור של 75%, הינה שגויה וחורגת מלשון החוק. עוד טוען המערער כי זכאותו לקצבה מיוחדת נשללה בשל יישום שגוי של המוסד את הוראות החוק, שכן המוסד לא בחן את מצבו הרפואי על פי כלל נכויותיו- היציבות והבלתי יציבות, בין אם מעבודה בין אם לאו, בין אם לאור מוגבלות בניידות בין אם לאו - לצורך החלת הזכאות לקצבה מיוחדת על פי הסעיף;  המוסד לא ראה בדרגת "נכה נזקק" כנכות שיש בה לזכות את המערער בקצבה המיוחדת; המוסד לא העריך נכונה את נכותו הסופית של המערער, ככזו הצפויה להיקבע כנכות צמיתה בשיעור של 75%.

8.   המוסד מתנגד לבקשה וטוען כי הטענות המועלות בבקשה לא נטענו וודאי שלא נדונו והוכרעו בבית הדין האזורי. לטענתו לא מוצדק לאפשר למערער להוסיף טענות.

9.   המערער בתשובתו חוזר על עיקר טענותיו בבקשה.

הכרעה

10. לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובות השונות ובכלל החומר שבתיק הגעתי לכלל מסקנה כי יש להעתר לבקשה ולאפשר למערער לתקן את הודעת הערעור.

11. ככלל, אכן אין להעלות בפני ערכאת הערעור טענות שלא נטענו בערכאה הדיונית, אלא במקרים חריגים ויוצאי דופן . אני סבור כי המקרה שלפני נופל בגדרם של אותם מקרים וזאת מכמה טעמים: תיקון הודעת הערעור אינו משנה את חזית המחלוקת בין הצדדים, אלא אך מוסיף לה טיעונים משפטיים; המערער לא היה מיוצג בבית הדין קמא;  מדובר בהליך שעניינו מימוש זכויות בתחום הביטחון הסוציאלי והמדיניות הדיונית של בתי הדין לעבודה במקרים אלה גמישה ומאפשרת מיצוי הזכויות מקום בו לצד שכנגד לא נגרם נזק שאינו בר תיקון, כפי שקורה במקרה זה.

12. סוף דבר - המערער יגיש הודעת ערעור מתוקנת עד ליום 31.7.13. לאחר הגשת הודעת הערעור ייקבע התיק לדיון בפני מותב.

ניתנה היום,  ב' אב תשע"ג (09 יולי 2013) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.